Tehillim/Psalm 147

כוונת המזמור לנבואת הגאולה, ושיודו לפניו על זה. וסיפר אחריו מהמשך המציאות בכוחו וברחמיו, וסיפר בהשגחתו ובקצת נפלאותיו שבדברים הטבעיים.

הַ֥לֺלוּיָ֨הּ ׀ כִּי־ט֭וֹב זַמֺּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי־נָ֝עִים נָאוָ֥ה תֺהִלָּֽה׃

בּוֹנֵ֣ה יֺרוּשָׁלִַ֣ם יהו֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יֺכַנֵּֽס׃

הָ֭רוֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לֺעַצֺּבוֹתָֽם׃

מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לֺ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא׃

גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וֺרַב־כֹּ֑חַ לִ֝תְבוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃

מֺעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יהו֑ה מַשְׁפִּ֖יל רֺשָׁעִ֣ים עֲדֵי־אָֽרֶץ׃

עֱנ֣וּ לַיהו֣ה בֺּתוֹדָ֑ה זַמֺּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בֺכִנּֽוֹר׃

הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם ׀ בֺּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר׃

נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ׃

לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא־בֺשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה׃

רוֹצֶ֣ה י֭הוה אֶת־יֺרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמֺיַחֲלִ֥ים לֺחַסְדּֽוֹ׃

שַׁבֺּחִ֣י יֺ֭רוּשָׁלִַם אֶת־יהו֑ה הַֽלֺלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן׃

כִּֽי־חִ֭זַּק בֺּרִיחֵ֣י שֺׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בֺּקִרְבֵּֽךְ׃

הַשָּׂם־גֺּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃

הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מֺ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דֺּבָרֽוֹ׃

הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כֺּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יֺפַזֵּֽר׃

מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כֺפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד׃

יִשְׁלַ֣ח דֺּבָר֣וֹ וֺיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזֺּלוּ־מָֽיִם׃

מַגִּ֣יד דֺּבָרָ֣יו לֺיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לֺיִשְׂרָאֵֽל׃

לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לֺכׇל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יֺדָע֗וּם הַֽלֺלוּיָֽהּ׃