Tehillim/Psalm 62

עניין המזמור: אפשר שאמרו דוד על אויביו, או על בני הגלות. והמזמור סובל את שניהם, אלא שאנחנו רגילים לפרשו על הגלות.

לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־יֺדוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לֺדָוִֽד׃

אַ֣ךְ אֶל־אֱ֭לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י מִ֝מֶּ֗נּוּ יֺשׁוּעָתִֽי׃

אַךְ־ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹא־אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה׃

עַד־אָ֤נָה ׀ תֺּהֽוֹתֺת֣וּ עַל־אִישׁ֮ תֺּרׇצֺּח֪וּ כֻ֫לֺּכֶ֥ם כֺּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדֺּחוּיָֽה׃

אַ֤ךְ מִשֺּׂאֵת֨וֹ ׀ יָעֲצ֣וּ לֺהַדִּיחַ֮ יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בֺּפִ֥יו יֺבָרֵ֑כוּ וּ֝בְקִרְבָּ֗ם יֺקַלֺלוּ־סֶֽלָה׃

אַ֣ךְ לֵ֭אלֹהִים דּ֣וֹמִּי נַפְשִׁ֑י כִּי־מִ֝מֶּ֗נּוּ תִּקְוָתִֽי׃

אַךְ־ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹ֣א אֶמּֽוֹט׃

עַל־אֱ֭לֹהִים יִשְׁעִ֣י וּכְבוֹדִ֑י צוּר־עֻזִּ֥י מַ֝חְסִ֗י בֵּֽאלֹהִֽים׃

בִּטְח֘וּ ב֤וֹ בֺכׇל־עֵ֨ת ׀ עָ֗ם שִׁפְכֽוּ־לֺפָנָ֥יו לֺבַבְכֶ֑ם אֱלֹהִ֖ים מַחֲסֶה־לָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

אַ֤ךְ ׀ הֶ֥בֶל בֺּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֪ב בֺּנֵ֫י אִ֥ישׁ בֺּמֹאזֺנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃

אַל־תִּבְטֺח֣וּ בֺעֹשֶׁק֮ וּבֺגָזֵ֪ל אַל־תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל ׀ כִּֽי־יָנ֑וּב אַל־תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב׃

אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שֺׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֝֗ז לֵאלֹהִֽים׃

וּלְךָֽ־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תֺשַׁלֵּ֖ם לֺאִ֣ישׁ כֺּֽמַעֲשֵֽׂהוּ׃