תהלים פרק יט

זה המזמור נכבד מאוד, ואֲמָרוֹ דוד למחילה על כל חטאיו, שיגיונות וזדונות, ובפרט על חטאו הגדול הידוע בבת שבע. וקודם בקשת המחילה סיפר בשבח האל ובתורתו התמימה, כדרך השואל לנדיב, שמאריך בתחילה בשבחי מי שיבקש ממנו.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לֺדָוִֽד׃
הַשָּׁמַ֗יִם מֺֽסַפֺּרִ֥ים כֺּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃
י֣וֹם לֺ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וֺלַ֥יְלָה לֺּ֝לַ֗יְלָה יֺחַוֶּה־דָּֽעַת׃
אֵֽין־אֹ֭מֶר וֺאֵ֣ין דֺּבָרִ֑ים בֺּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃
בֺּכׇל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃
וֺה֗וּא כֺּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כֺּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃
מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתֺקוּפָת֥וֹ עַל־קֺצוֹתָ֑ם וֺאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ׃
תּ֘וֹרַ֤ת יהו֣ה תֺּ֭מִימָה מֺשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יהו֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃
פִּקּ֘וּדֵ֤י יהו֣ה יֺ֭שָׁרִים מֺשַׂמֺּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יהו֥ה בָּ֝רָ֗ה מֺאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃
יִרְאַ֤ת יהו֨ה ׀ טֺהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפֺּטֵי־יהו֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדֺק֥וּ יַחְדָּֽו׃
הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמֺתוּקִ֥ים מִ֝דֺּבַ֗שׁ וֺנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃
גַּֽם־עַ֭בְדֺּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בֺּ֝שׇׁמֺרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃
שֺׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃
גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשֺׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וֺ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃
יִֽהְי֥וּ לֺרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וֺהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לֺפָנֶ֑יךָ י֝הו֗ה צוּרִ֥י וֺגֹאֲלִֽי׃