תהלים פרק צב
אמרו בדרש (שוחר טוב צב, ג), שזה המזמור – אדם הראשון אמרוֹ, שנברא בערב שבת ונתקלל, ובשעת שתים עשרה של יום השישי, כשנתגרש מגן עדן, בא הקדוש ברוך הוא ליתן לו איפופסין, רוצה לומר, גזר דין, אלא שנכנס שבת וניצל. ובא לומר המנון לשבת, רוצה לומר: הודאה; אמרה לו השבת: לי אתה אומר המנון? אני ואתה נאמר המנון להקדוש ברוך הוא! הדא הוא דכתיב: טוב להודות לה׳. והעיקר בדרש האחר (שוחר טוב צ, ג) שאמרנו למעלה (מזמור צ), שמשה רבינו אמרוֹ, ורמז בו על עניין אמונת החידוש, שאמונת ההשגחה וגמולֹו ועונש נמשכת אחריו. וכבר ידעת שהגדולה שבסיבות נתינת השבת היא לקבוע אמונה זאת בלבבות.
מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לֺי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
ט֗וֹב לֺהֹד֥וֹת לַיהו֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לֺשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
לֺהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתֺךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃
עֲֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בֺּכִנּֽוֹר׃
כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יהו֣ה בֺּפׇעֳלֶ֑ךָ בֺּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃
מַה־גָּדֺל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יהו֑ה מֺ֝אֹ֗ד עָמֺק֥וּ מַחְשֺׁבֹתֶֽיךָ׃
אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃
בִּפְרֹ֤חַ רֺשָׁעִ֨ים ׀ כֺּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כׇּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לֺהִשָּֽׁמֺדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד׃
וֺאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לֺעֹלָ֥ם יהוֽה׃
כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹיֺבֶ֡יךָ ׀ יֽהו֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיֺבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרֺד֗וּ כׇּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בֺּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃
וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בֺּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֥י מֺרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אׇזְנָֽי׃
צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כֺּאֶ֖רֶז בַּלֺּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃
שֺׁ֭תוּלִים בֺּבֵ֣ית יהו֑ה בֺּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ׃
ע֭וֹד יֺנוּב֣וּן בֺּשֵׂיבָ֑ה דֺּשֵׁנִ֖ים וֺרַֽעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ׃
לֺ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יהו֑ה צ֝וּרִ֗י וֺֽלֹא־עַוְלָ֥תָה בּֽוֹ׃
עוד תהלים באתר: ספר תהלים כל הפרקים · תהלים יומי · תהלים בציבור