תהלים פרק צה

רוב מפרשים ראיתי שפירשו כוונת המזמור לזמן הגאולה, שיאמרו איש לאחיו נלכה להודות לאל ולזמר לפניו. ולי נראה שכוונת המזמור היא ללמד בני דורו ולהשקיע לבבם באמונות התוריות. ורמז על אמונת החידוש והשגחתו יתעלה, והיות עיניו משוטטות במעשיו, אם טוב ואם רע, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.

לֺ֭כוּ נֺרַנֺּנָ֣ה לַיהו֑ה נָ֝רִ֗יעָה לֺצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃
נֺקַדֺּמָ֣ה פָנָ֣יו בֺּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃
כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יהו֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כׇּל־אֱלֹהִֽים׃
אֲשֶׁ֣ר בֺּ֭יָדוֹ מֶחְקֺרֵי־אָ֑רֶץ וֺתוֹעֲפ֖וֹת הָרִ֣ים לֽוֹ׃
אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֭יָּם וֺה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וֺ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃
בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וֺנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרֺכָ֗ה לִֽפְנֵי־יהו֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃
כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וֺצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם־בֺּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃
אַל־תַּקְשׁ֣וּ לֺ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כֺּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר׃
אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶ֑ם בֺּ֝חָנ֗וּנִי גַּם־רָא֥וּ פׇעֳלִֽי׃
אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה ׀ אָ֘ק֤וּט בֺּד֗וֹר וָאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וֺ֝הֵ֗ם לֹא־יָדֺע֥וּ דֺרָכָֽי׃
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בֺאַפִּ֑י אִם־יֺ֝בֹא֗וּן אֶל־מֺנוּחָתִֽי׃