Tehillim/Psalm 118

ארבעה פסוקים אלו (פסוקים א-ד) – מזמור אחד; אמרם דוד על עצמו, כמודיע לעם שכולם ראויים להודות לו על מלכותו. זה המזמור (פסוקים ה-כד הם, לדעת המאירי, מזמור בפני עצמו) יש מפרשים אותו על דוד, שהוציאו מצרה לרווחה, ונתנו לראש פינה, למלך על ישראל. ויש מפרשים אותו על עניין המשיח, ונאמר בלשון יחיד על כלל העם. זה המזמור (פסוקים כה-כט הם, לדעת המאירי, מזמור בפני עצמו) נאמר לימות המשיח, מתפלל, שיושיעם מצרת הגלות, ובצאתם יצליחם הצלחה אמתית לדעת את ה׳ מקטנם ועד גדולם, ולהיות כולם מתהפכים שפה אחת ודברים אחדים, לקרוא כולם בשם ה'.

הוֹד֣וּ לַיהו֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לֺעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לֺעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹֽאמֺרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לֺעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹֽאמֺרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יהו֑ה כִּ֖י לֺעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃
יהו֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃
יהו֣ה לִ֭י בֺּעֹזֺרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בֺשֹׂנֺאָֽי׃
ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהו֑ה מִ֝בֺּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃
ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהו֑ה מִ֝בֺּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃
כׇּל־גּוֹיִ֥ם סֺבָב֑וּנִי בֺּשֵׁ֥ם י֝הו֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
סַבּ֥וּנִי גַם־סֺבָב֑וּנִי בֺּשֵׁ֥ם י֝הו֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
סַבּ֤וּנִי כִדְבֹרִ֗ים דֹּ֭עֲכוּ כֺּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בֺּשֵׁ֥ם י֝הו֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
דַּחֹ֣ה דֺחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהו֣ה עֲזָרָֽנִי׃
עׇזִּ֣י וֺזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃
ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בֺּאׇהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יֺמִ֥ין י֝הוה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃
יֺמִ֣ין י֭הוה רוֹמֵמָ֑ה יֺמִ֥ין י֝הוה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃
לֹֽא־אָמ֥וּת כִּי־אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃
יַסֹּ֣ר יִסֺּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וֺ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נֺתָנָֽנִי׃
פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃
זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַיהו֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃
א֭וֹדֺךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתֺּהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃
אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יֺתָ֗ה לֺרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃
מֵאֵ֣ת י֭הוה הָ֣יֺתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בֺּעֵינֵֽינוּ׃
זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יהו֑ה נָגִ֖ילָה וֺנִשְׂמֺחָ֣ה בֽוֹ׃
אָנָּ֣א י֭הוה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א י֝הו֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃
בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בֺּשֵׁ֣ם יהו֑ה בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יהוֽה׃
אֵ֤ל ׀ יהוה֮ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וֺאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמֺמֶֽךָּ׃
הוֹד֣וּ לַיהו֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לֺעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃