תהלים פרק טז

אמִכְתָּ֥ם לֺדָוִ֑ד שׇֽׁמֺרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃

באָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ׃

גלִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וֺ֝אַדִּירֵ֗י כׇּל־חֶפְצִי־בָֽם׃

דיִרְבּ֥וּ עַצֺּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שֺׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שֺׂפָתָֽי׃

היֽהו֗ה מֺנָת־חֶלְקִ֥י וֺכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃

וחֲבָלִ֣ים נָֽפֺלוּ־לִ֭י בַּנֺּעִמִ֑ים אַף־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפֺרָ֥ה עָלָֽי׃

זאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־י֭הוה אֲשֶׁ֣ר יֺעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסֺּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃

חשִׁוִּ֬יתִי יהו֣ה לֺנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃

טלָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כֺּבוֹדִ֑י אַף־בֺּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃

יכִּ֤י ׀ לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת׃

יאתּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שֺׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נֺעִמ֖וֹת בִּימִינֺךָ֣ נֶֽצַח׃