תהלים פרק כב

כוונת המזמור – אפשר שאֲמָרוֹ בהילחמו עם פלשתים, וישבי בנוב חשב להכות את דוד ויעזור לו אבישי, ונאמר שם: "אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה" (שמואל ב' כא, יז). נראה שהיה אז בפחד ובסכנה גדולה, כפשׂע בינו ובין המוות, ואז אמר זה המזמור. ועיקר הדברים, שהוא נאמר בנבואה על זה הגלות הארוך. ואמָרוֹ לשון יחיד על העם, כשהוא כאיש אחד בגלות.

לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לֺדָוִֽד׃
אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃
אֱ‍ֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וֺלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וֺ֝לַ֗יְלָה וֺֽלֹא־דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי׃
וֺאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תֺּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃
בֺּ֭ךָ בָּטֺח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טֺח֗וּ וַֽתֺּפַלֺּטֵֽמוֹ׃
אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וֺנִמְלָ֑טוּ בֺּךָ֖ בָטֺח֣וּ וֺלֹא־בֽוֹשׁוּ׃
וֺאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וֺלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃
כׇּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בֺ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ׃
גֹּ֣ל אֶל־יהו֣ה יֺפַלֺּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ׃
כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שֺׁדֵ֥י אִמִּֽי׃
עָ֭לֶיךָ הׇשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה׃
אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קֺרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃
סֺ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתֺּרֽוּנִי׃
פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וֺשֹׁאֵֽג׃
כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וֺהִתְפָּֽרֺד֗וּ כׇּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בֺּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃
יָ֘בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ ׀ כֹּחִ֗י וּ֭לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וֺֽלַעֲפַר־מָ֥וֶת תִּשְׁפֺּתֵֽנִי׃
כִּ֥י סֺבָב֗וּנִי כֺּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מֺ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וֺרַגְלָֽי׃
אֲסַפֵּ֥ר כׇּל־עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ־בִֽי׃
יֺחַלֺּק֣וּ בֺגָדַ֣י לָהֶ֑ם וֺעַל־לֺ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל׃
וֺאַתָּ֣ה י֭הוה אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לֺעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃
הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יֺחִידָתִֽי׃
ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי׃
אֲסַפֺּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לֺאֶחָ֑י בֺּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלֺלֶֽךָּ׃
יִרְאֵ֤י יהו֨ה ׀ הַֽלֺל֗וּהוּ כׇּל־זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבֺּד֑וּהוּ וֺג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כׇּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל׃
כִּ֤י לֹֽא־בָזָ֨ה וֺלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וֺלֹא־הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוֺּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ׃
מֵ֥אִתֺּךָ֗ תֺֽהִלָּ֫תִ֥י בֺּקָהָ֥ל רָ֑ב נֺדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יֺרֵאָֽיו׃
יֹאכֺל֬וּ עֲנָוִ֨ים ׀ וֺיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלֺל֣וּ י֭הוה דֹּ֣רֺשָׁ֑יו יֺחִ֖י לֺבַבְכֶ֣ם לָעַֽד׃
יִזְכֺּר֤וּ ׀ וֺיָשֻׁ֣בוּ אֶל־י֭הוה כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וֺיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לֺ֝פָנֶ֗יךָ כׇּֽל־מִשְׁפֺּח֥וֹת גּוֹיִֽם׃
כִּ֣י לַ֭יהוה הַמֺּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃
אָכֺל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀ כׇּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ לֺפָנָ֣יו יִ֭כֺרֺעוּ כׇּל־יוֹרֺדֵ֣י עָפָ֑ר וֺ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה׃
זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יֺסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר׃
יָ֭בֹאוּ וֺיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לֺעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה׃