תהלים פרק עט

אמִזְמ֗וֹר לֺאָ֫סָ֥ף אֱ‍ֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בֺּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מֺּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קׇדֺשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יֺרוּשָׁלִַ֣ם לֺעִיִּֽים׃

בנָֽתֺנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לֺע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בֺּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לֺחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃

גשָׁפֺכ֬וּ דָמָ֨ם ׀ כַּמַּ֗יִם סֺֽבִ֘יב֤וֹת יֺֽרוּשָׁלִָ֗ם וֺאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃

דהָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃

העַד־מָ֣ה י֭הוה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כֺּמוֹ־אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ׃

ושֺׁפֹ֤ךְ חֲמָתֺךָ֨ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא־יֺדָ֫ע֥וּךָ וֺעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בֺּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃

זכִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וֺֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃

חאַֽל־תִּזְכׇּר־לָנוּ֮ עֲוֹנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יֺקַדֺּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מֺאֹֽד׃

טעׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דֺּבַ֥ר כֺּבֽוֹד־שֺׁמֶ֑ךָ וֺהַצִּילֵ֥נוּ וֺכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לֺמַ֣עַן שֺׁמֶֽךָ׃

ילָ֤מָּה ׀ יֹאמֺר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱ‍ֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בַּגּוֹיִ֣ם לֺעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ׃

יאתָּ֤ב֣וֹא לֺפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כֺּגֹ֥דֶל זֺרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בֺּנֵ֣י תֺמוּתָֽה׃

יבוֺהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרֺפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי׃

יגוַאֲנַ֤חְנוּ עַמֺּךָ֨ ׀ וֺצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לֺּךָ֗ לֺע֫וֹלָ֥ם לֺד֥וֹר וָדֹ֑ר נֺ֝סַפֵּ֗ר תֺּהִלָּתֶֽךָ׃